זה מצחיק, אבל הכל התחיל מקרש חיתוך אחד רגיל לגמרי. סיימתי לאכול יום אחד, ניגשתי לכיור לשטוף את הקרש פלסטיק שלי, ופתאום עצרתי רגע.
הסתכלתי עליו באמת. ראיתי את כל החריצים הקטנים האלה. לא אחד ולא שניים, עשרות. ואז עלתה לי שאלה פשוטה שלא עזבה אותי. אם הסכין חותכת את הקרש, לאן נעלם החומר שנחתך?
ככל שחשבתי על זה יותר, זה התחיל להרגיש לי לא נעים. החומר לא נעלם. הוא פשוט יוצא בחתיכות ממש קטנות.
התחלתי לקרוא, לבדוק, להבין, וגיליתי שמדובר במיקרופלסטיק. חלקיקים זעירים שיכולים להגיע ישר לאוכל שלנו. מה קורה להם בגוף? עדיין חוקרים את זה, אבל זה כבר הספיק לי כדי להבין שאני לא רוצה להיות חלק מהניסוי הזה.
אמרתי לעצמי, יאללה, פלסטיק החוצה. עץ זה טבעי, זה בטוח, זה בריא. קניתי קרש חיתוך מעץ והרגשתי שעשיתי החלטה חכמה.
אבל אז התחילו הדברים הקטנים. ריח שלא ממש יורד. גם אחרי שטיפה טובה. גם אחרי סבון. משהו פשוט נשאר שם.
ואז נפל לי האסימון. עץ הוא חומר נקבובי. כל חיתוך פותח חריץ, וכל חריץ סופג נוזלים, שאריות אוכל ולחות. שם בפנים חיידקים יכולים להישאר, להתרבות, ולעבור לאוכל הבא.
בשלב הזה כבר הייתי סקרן. התחלתי לבדוק איך עובדים מטבחים מקצועיים. בתי חולים, מטבחים מוסדיים, מקומות ציבוריים.
שמתי לב למשהו מעניין. אין שם קרשי חיתוך מעץ. למה? כי אי אפשר לחטא עץ עד הסוף. חיידקים וריחות פשוט נשארים בפנים.
כשמדובר בבריאות, הם לא לוקחים סיכונים. וזה גרם לי לשאול את עצמי, למה שאני כן?
תוך כדי חיפוש גיליתי שעוד ועוד מדינות מתחילות להגביל שימוש בפלסטיק שבא במגע עם מזון.
האיחוד האירופי, קנדה ומדינות נוספות כבר מדברות על הסיכונים של מיקרופלסטיק ועל הצורך בחלופות בטוחות יותר. אין איסור מוחלט על קרשי חיתוך מפלסטיק, אבל הכיוון ברור. משהו צריך להשתנות.
כאן הגעתי לנירוסטה. ופתאום הכל הסתדר לי בראש.
קרש חיתוך מנירוסטה לא סופג נוזלים, לא צובר חיידקים, לא מחזיק ריחות ולא מתפרק לתוך האוכל. שוטפים אותו, מנקים אותו, והוא באמת נקי.
נירוסטה איכותית לא מחלידה, לא מסרטנת, והיא בטוחה לחלוטין למגע עם מזון. לא במקרה משתמשים בה בבתי חולים ובמטבחים מקצועיים.
לא כל נירוסטה היא באמת נירוסטה טובה. הרבה חברות מייצרות קרשים מנירוסטה זולה. דקה, פחות עמידה, כזו שלא מחזיקה לאורך זמן.
זה דפוס מוכר. חוסכים באיכות, מוכרים מוצר שנראה טוב בהתחלה, ואחרי תקופה מתחילות הבעיות.
אנחנו עובדים רק עם נירוסטה 316. זו נירוסטה שלא תמצא סתם ככה על המדף.
זו אותה נירוסטה שמשתמשים בה בצבא האמריקאי, בבתי חולים ובתעשיות רפואיות וימיות, כי היא פשוט הכי עמידה שיש.
נירוסטה 316 עמידה מאוד מאוד בפני חלודה, קורוזיה ושחיקה. היא מחזיקה שנים ארוכות, גם בשימוש יומיומי. מוצר שיכול לעבור דורות בלי לאבד איכות.
קרש חיתוך זה לא סתם חתיכת חומר במטבח. הוא נוגע באוכל שלך כל יום.
וברגע שמבינים את זה, קשה לחזור אחורה.
